<h1>ארחות חיים הלכ' תפלת ערב שבת סימן י'</h1>
<h2>דף קיט:</h2>
ואחר פותחין החזן וכל הקהל לומר בקול רם ויכלו מעומד. שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין לו ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר ר"ל וסר עונך שעל שבועת העדות כתיב אם לא יגיד ונשא עונו וסר עונך שהיה לך אם לא תגיד ואח"כ מברכין אותו ואומר לו וחטאתך תכופר כך מצאתי בשם הר' אליהו יש"צו. ואז"ל כל המתפלל בע"ש ואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. וצ"ע מאי מעליותא קאמר דנעשה שותף והלא גנאי הוא כלפי מעלה כל שניות ושותפות ואפשר לומר כך הכוונה בזה באמרו ויכלו שמראה בעצמו שמעלה עליו כל הכתוב בתורה ענין לחדוש העולם ומאמין בו אמונה קיימת כאלו ראה בעיניו מעשה היציר' וכמו שהוא עצמו שותף בעשיי' מלאכה אחת לפי שאין לבו נוקפו בדבר קטון או גדול ממעשה ההוא ותקנוהו ז"ל לאמרו ג"כ בקול רם אע"פי שאמרנוהו בתפלה ושלא לחלק בשבתו' אנו אומרי' אותו תמיד. גם בקדושה קבעוהו כדי להוציא בני ביתו ולא הקפידו בו כל כך שיצטרך לאמרו מעומד ומה שאמרנו שהאומר ויכלו עונותיו מכופרין נפקא לן. מג"ש דבויכולו כתיב ג' פעמים אשר גם כן בפסוק ראשון שבפרשת פרה אדומה כתוב ג"פ אשר לומר לך שכשם שפרה מכפרת כך שבת מכפרת זהו דאמרינן אם ישמרו ישראל שבת א' מיד הן נגאלין לפיכך צריך אדם לטהר עצמו בע"ש ולגוז שערותיו וצפרניו כי היכי דליגזו ליה חובותיו על כן אמרי ויכולו דלהוי כפרה לישראל כפרה אדומה.
